חזור

בית"ר והפועל גם יחד ירוו נחת באצטדיון במנחת
 
"המכבייה" נפתחה זה לא כבר, לא ברמת-גן אלא בירושלים. והיכן האצטדיון בירושלים? בשכונת מנחת. נכון שערבים רגילים לקרוא לאזור בשם מלחה. אבל זה, למעשה, שיבוש ערבי לשם התנ"כי. זה כמו שיש עיתונאים שמספרים לנו ששר החוץ של ארה"ב היה בירושלים במלון "קינג דייויד". שטויות, רבותי. ל"דייויד" לא קראו "דייויד" אלא דויד; והוא לא היה "קינג", הוא היה מלך! האמריקנים יכולים לתרגם. אבל אנחנו? מה פתאום לקחת מלון, שנקרא על שם דוד המלך, ולקרוא לו לפי התרגום? ואולי נקרא לו לפי הערבית – "המלך דאוד"?!
אותו דבר – האצטדיון בירושלים. רבותי, המקום נקרא "מנחת". "מנחת" פירושו – מקום מנוחה ומרגוע. אתם יכולים לשאול: "אם השם היסודי הוא מנחת ב-נ' – איך זה הפך בפי הערבית למלחה ב-ל'?" ובכן, יש עוד דוגמאות לכך: כשנכנסים לירושלים בכביש מתל-אביב, בכניסה לירושלים, משמאל – יש מעין שהערבים קוראים לו ליפתא. אבל שמו התנ"כי "מי נפתוח" (יהושע טו, ט ושוב ביהושע יח, טו). "נפתוח" ב-נ' הפך ל"ליפתא" ב-ל'.
עכשיו תסלחו לי, בבקשה. אני אגיד "ינעל אבוכ" – רק משום שזאת דוגמה לשונית טובה לאותו עניין. קראתם "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי? ובכן, מה פירוש "מלעון" בערבית? "מלעון" מה פירושו? מקולל. נכון "מלעון" פירושו "מקולל". אותו שורש כמו הצמח התנ"כי המריר, ששמו לענה. לענה – היא צמח מקולל, ומכאן הביטוי "טעמו מר כלענה". ובכן, מהשורש הזה - לענה, מלעון - כשרוצים להגיד "יקולל אביך", ראוי היה שיגידו "ילען אבוכ". אבל התחלפו הצלילים פעמיים באותה מילה: נ' במקום ל', ומיד אחר כך ל' במקום נ' וערבים, שאומרים: "מלעון" והיו צריכים לקלל "ילען אבוכ", מקללים "ינעל אבוכ".
ועכשיו, דוגמה מן העברית. בבית המקדש היו לשכות. והנה בספר נחמיה, לפעמים כתוב לשכה ולשכות ולפעמים כתוב נשכה ונשכות. למשל, בספר נחמיה פרק יג, פסוקים ה'-ז': "ואבוא לירושלים ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה" ("נשכה" בנו"ן) בחצרו בית האלוהים. וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה". רואים? פסוק אחר פסוק. פעם כתוב "נשכה" ופעם "לשכה".
בעצם, ירושלים מוקפת חילופים של נ' ו-ל'. מצפון לירושלים - בית-אל. שם יעקב אבינו ראה את הסולם ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. "בית-אל"- השם נגמר ב-ל', אבל בפי הערבים השם שובש מ-ל' ל-נ' קוראים לכפר הסמוך: ביתין.
בכניסה המערבית לירושלים המעיין ששמו התנ"כי ב-נ' מי נפתוח – אבל בפי הערבים שמו השתבש ל-ל' והם קוראים לו: ליפתא.
ובדרום ירושלים - גם היכל הכדורסל וגם אצטדיון הכדורגל - שם המקום "מנחת", כבר מימי התנ"ך. בפי הערבים השם השתבש והם קוראים לו "מלחה" . אבל אין הצדקה לכך, שאנחנו לא נקרא לו בשם הראשוני, התנ"כי!
פירוש השם מנחת - מקום של מנוחה ומרגוע. אפשר לאחל להפועל ולבית"ר ירושלים שקבוצות שבאות לשחק נגדן במנחת לא יראו בכך מקום של מנוחה. ושבית"ר והפועל גם יחד/ירוו נחת/ב-מנחת.


מתוך הספר:  הגיע זמן לשון.  הוצאת" כנרת" בשיתוף רשות השידור,  תל אביב תשנ"ד 1994.
כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה לאור
©
 

חזור